<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרצ"ט</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ועתה אברר לך הילכות משיכה שבכל התלמוד. והילכתא משיכה בגוי קונה. כדמסיק הכא. וכן פוסקין שערי רב האיי. וראיה לדבר עוד כל הילכתא דבכורות מוכחא. א"ר יצחק בר נחמן אמר ריש לקיש משום ר' אושעיא ישר' שנתן מעות לגוי בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וכו' ופטור מן הבכורה וכו'. מאי בדיניהן אילימ' בדיניהן דגופיה דאתי מק"ו אם גופו דגוי קנוי לי' לישר' כדכת' לרשת אחוזה הקישו הכתו' לאחוזה מה אחוזה נקנית בכסף בשטר ובחזקה דישר' קונה את הגוי ומעשה ידיו כדאמרי' בפ' החולץ רב חמא בר גוריא אמר רב הלוקח עבד מן השוק וקדם וטבל לשם בן חורין כו' מ"ט גוי גופיה לא קנה ליה למעשה ידיו דקני ומאי דקני ליה (לא) מקני. ואמ' ריש לקיש מניין לגוי שקונה את חברו שנא' וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו. אתם קונים מהם [ולא הם קונים מכם] ולא הם קונים זה את זה. יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו. אמרת ומה גוי ישר' קונה גוי מיבעיא. ואימא בכספא אבל בחזקה לא. אמ' רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון ועוג. וקרקע נגזלת. אשכחן גוי גוי. גוי ישר' מנלן דכת' וישב ממנו שבי. על קניין שאנו קונין עבד הכנעני ואנו למדין מלרשת אחוזה היא אינה אלא למעשה ידיו. כמו שהגוי קונה את ישר' למעשה ידיו. ואסיקנא דומיא דעמיתך במשיכה. וכי תמכרו ממכר לעמיתך. לגבי הגוי הוצרכנו שני פסוקי'. לישר' הקונה ממנו ולגוי הקונה מיש'. אבל לגבי ישראל מישר' א"צ אלא פסוק אחד. ובפ' הזהב דריש ליה כל להאי קרא לאונאה. מ"מ לעמיתך דריש. הא למדנו שגוי קונה במשיכה מישר'. ור"ל לטעמיה דאמ' משיכה מפורשת מן התורה ותירוציו שמתרץ בפ' הזהב לפי שיטה זו הן. ולאמימר דאמ' משיכה קונה השתא אי סבר לה כר' יוחנן דאמ' מעות קונות. וההוא טעמ' דקאמ' אמימר תדע דהני פרסאי אינן [חוזרין] לאלומי מילתיה. כי אינה היא עיקר ראייתו משם אלא מקראי. ור' יוחנן בעל כורחיך איפכא אית לדרשא לפי שיטתו. וכן כל הסוגיא של בב"מ דקתני נתנה לבלן מעל שיכול לומ' הנה המרחץ לפניך הכנס ורחץ. ודווקא בלן דלא מיחסרא משיכה היינו בלן גוי הכי מצי לתרוצי. והתניא נתנה לספר מעל והא ספר דבעי למימשך תספורת. ההיא בספר ישר' דקנה במעות. וכן כולה להפך לר' יוחנן. ורב אשי דקאמ' הכא מדרישא משיכה לא קניא איהו ורבינא לאו לתרוצי ברייתא לריש לקיש אתי אלא רב אשי ס"ל לריש לקיש. ורבינא כאמימר. ונחלקו אלו אליבייהו. וכן במס' ע"ז. רב אשי בא לחלק על אמימר. ואמ' שאני התם דרמות רוחא נקיטא להו. ואמ' רב אשי מנא אמינא לה עד מסקנא ת"ש דאמ' ר"י כו' ש"מ משיכה קונה ש"מ. והדר ביה רב אשי לאחר ששמע הראייה. כי אין הלכה כר"ל אלא בהני ג'. ובעל כורחינו מעות קונות כר"ל דבר תורה כר"י ולר"י בעל כורחינו איפכא יש לנו לומר. וההיא דקידושין אשכחן (דגוי) [לגוי] (וכל) [דכל] קניינו בכסף. פי' ר"ש נראה למורי שהוא שיבוש שהוכיח מורי בספר הישר. אבל משיב אני על דברי מורי דמאי האי דקאמ' דאין קניינו אלא בכסף והא בחזקה קני לה (כדאמרן) [כדאמרינן] בגיטין אשכחן גוי גוי גוי (מישר') [ישר'] מנא לן. וישב ממנו שבי. ושאלתי למורי. ואמ' לי דה"ק אשכחן גוי דכל קניינן אינו אלא בכסף שאין לו קניין שטר והן מרובין. גימ'. וישב ממנו שבי. אומ' ר' אע"פ שאין הקרקע נגזלת על ידי שהוא ניתן להריגה. ודרך מלחמה כמו תלייה וזבין הוא וזביני זביני. וכיוצא בדבר אמרינן בגטין בתחלה לא היה סיקריקון ביהודה. א"ר אמי בתחלה אמרי כל דלא קטיל ליקטלוה. מציעתא כל דקטיל ליהב ד' זוזי כו'. קמייתא (מציעתא) [ומציעתא] כיון דקטלי אגב אונסיה גמר ומקני. וכל שבוייה הנאמרה היא למות ואע"פ שאינה נאסרת מ"מ דברשותו היא ובידו להמית ולהחיות גמר ומקני. הן הן עיקר הדברים.
